מבצע בשר טחון: האיש שמת והמשיך לעבוד בשירות הוד מלכותו

30 באפריל 1943. הים מול ספרד

מעט לפני עלות השחר עלו ארבעה קצינים אל סיפון הצוללת הבריטית HMS Seraph. הים היה שקט. מולם נראה קו החוף הספרדי, ומאחוריהם חיכתה בתוך מכל מתכת גופה במדי חיל הנחתים המלכותי.

מפקד הצוללת, ביל ג'וול, אמר לצוות שמדובר במכשיר מטאורולוגי סודי. רק הקצינים ידעו מה יש במכל. הם הוציאו את הגופה, הלבישו עליה חגורת הצלה וכבלו לפרק ידה תיק מסמכים. אחר כך קרא ג'וול את מזמור ל"ט מספר תהילים. לא היה שם כומר, וגם אי אפשר היה להסביר לכומר מה בדיוק קוברים.¹

בתום הטקס הקצר החליק האיש המת אל המים.

לפי המסמכים שבכיסיו, שמו היה מייג'ור ויליאם מרטין. הוא היה בן 34, קצין נחתים, מאורס לבחורה בשם פאם ונשלח לצפון אפריקה עם מכתבים סודיים. הוא גם לא היה קיים מעולם.

הגופה, לעומת זאת, הייתה אמיתית מאוד.

הבעיה ששמה סיציליה

בתחילת 1943 היה ברור לבעלות הברית שהיעד הבא באירופה הוא סיציליה. צפון אפריקה כמעט נכבש, והאי האיטלקי ישב בלב הים התיכון כמו אבן מדרך ענקית. ממנו אפשר היה לאיים על איטליה, לפתוח נתיבי שיט ולהתחיל לטפס אל אירופה הכבושה.

הבעיה הייתה שגם היטלר ידע לקרוא מפה. צ'רצ'יל ניסח זאת במשפט שנועד להוציא מתכננים צבאיים מדעתם: "כולם, מלבד טיפש גמור, יודעים שזו תהיה סיציליה".²

מבצע הטעיה רחב בשם "ברקלי" נועד לשכנע את הגרמנים שהכוח הגדול בצפון אפריקה יפנה דווקא ליוון ולסרדיניה. הוקמו יחידות דמה, הופצו שמועות ונשלחו שידורי רדיו שנשמעו סודיים. אבל כל זה היה תפאורה. חסרה ראיה שתיראה מקרית, פרטית וחשובה מכדי להיות זיוף.

כאן נכנס לתמונה רעיון שאדם רגיל היה דוחה, ואיש מודיעין בריטי היה מזמין עליו תה.

מזכר הפורל

שנים קודם לכן הופץ במודיעין הימי מסמך שכונה "מזכר הפורל". הוא השווה ריגול לדיג: מטילים פיתיון, מקווים שהאויב יבלע אותו ומשתדלים לא להיראות נלהבים מדי. המזכר נכתב בידי אדמירל ג'ון גודפרי, כנראה בעזרת עוזרו הצעיר איאן פלמינג, שלימים ימציא את ג'יימס בונד.³

בסעיף 28 הופיעה הצעה חריגה: להלביש גופה במדים, להכניס לכיסיה מסמכים מזויפים ולהשליך אותה במקום שבו האויב ימצא אותה. במודיעין הבריטי של אותם ימים הגבול בין ספרייה לחדר מבצעים היה דק מאוד.

בספטמבר 1942 התרסק מטוס בריטי ליד קאדיס, וגופות אנשי הצוות נסחפו אל החוף. סוכנים גרמנים ניסו להגיע למסמכים שנשאו. צ'רלס צ'ולמונדלי, קצין חיל האוויר שהושאל ל-MI5, ראה את ההזדמנות: אם הגרמנים מחפשים מסמכים אצל מתים, למה לא לתת להם בדיוק את מה שהם רוצים?

יואן מונטגיו, עורך דין חד לשון ששירת במודיעין הימי, הצטרף אליו. השניים קיבלו חדר קטן במרתף האדמירליות ואת המשימה להפוך רעיון מקאברי למבצע שאפשר לבצע.⁴

שם הקוד שנבחר היה Mincemeat, בשר טחון. חוש ההומור הבריטי לא יצא לחופשה בזמן המלחמה. הוא רק החשיך את הבדיחות.

צריך למצוא אדם מת

התוכנית דרשה גופה שתיראה כאילו נפלה ממטוס לים ומתה מטביעה. היא הייתה צריכה להיות של גבר צעיר, בלי קרובים שידרשו הסברים ובלי סימנים ברורים לסיבת מוות אחרת. ובעיקר, היה צריך לשמור אותה שבועות בלי לעורר חשד.

בדצמבר 1942 נמצאה בלונדון גופתו של גלינדור מייקל, צעיר ולשי חסר בית שמת לאחר שאכל רעל עכברים המכיל זרחן. זהותו לא פורסמה בזמן המבצע, ובמשך עשרות שנים נשמרה בסוד.⁵

כאן ראוי לעצור. ספרים וסרטים אוהבים את התחבולה; מייקל מזכיר שהיה בה גם אדם שלא שאלו לדעתו. המקורות חלוקים בפרטים: האם התאבד, האם בלע את הרעל בטעות, ועד כמה משפחתו אותרה. אפילו הזיהוי שלו כגופה ששימשה במבצע הועמד בספק.⁶ הגרסה המקובלת, המבוססת על מחקרו של בן מקינטייר ועל מסמכים שנפתחו, היא שמייקל היה האיש.

גופתו הוחזקה בחדר המתים של האקני בתוך מקרר מיוחד. עכשיו היה צריך להעניק לה חיים.

חייו הפרטיים של אדם שלא נולד

צ'ולמונדלי ומונטגיו לא הסתפקו בתעודת זהות. הם בנו למייג'ור ויליאם מרטין את מה שכינו "מוך הכיסים" - כל הפסולת הקטנה שמצטברת אצל אדם חי ומוכיחה, בלי להתכוון, שהוא קיים.

בכיסים הוכנסו מפתחות, גפרורים, סיגריות, קבלה ממועדון, חשבון לינה, בולים ומכתב נזעם מן הבנק. היה גם כרטיס להצגה בלונדון. אפילו חולצה חדשה נקנתה עבורו, אך השאירו אותה לבושה די הצורך כדי שלא תיראה חדשה מדי.⁷

הפריט החשוב ביותר היה תצלום של "פאם", ארוסתו. האישה בתמונה הייתה ג'ין לסלי, פקידה ב-MI5. היא גם כתבה שני מכתבי אהבה, כולל אחד שבו גערה קלות בוויליאם שלה על ששכח את יום הולדתה. לתיק צורפה טבעת אירוסין וקבלה עליה.

מונטגיו נשא חודשים את הארנק ואת המסמכים בכיסיו, כדי שיקבלו קמטים ושחיקה טבעיים. הוא וצ'ולמונדלי דיברו על מרטין כאילו היה עמית מאחר לעבודה. הם קבעו היכן למד, מה אהב, כמה הוציא ומדוע מנהל הבנק שלו איבד סבלנות.

אי אפשר היה לצלם גופה לאחר חודשים בקירור ולצפות שאיש לא ישים לב. לבסוף נמצא קצין חי שדמה לה די הצורך. הוא הצטלם, וויליאם מרטין קיבל פנים.⁸

שקר גדול, הבינו המתכננים, נעשה אמין בעזרת עשרים פרטים קטנים שאיש לא היה טורח להמציא.

המכתב שאמור היה להיקרא

בתיק היו שני מכתבים. החשוב שבהם נכתב בידי סגן ראש המטה הכללי, גנרל ארצ'יבלד ניי, אל הגנרל הרולד אלכסנדר בתוניסיה. הוא דיבר על תוכניות למתקפה ביוון ועל מבצע נוסף נגד סרדיניה, ורמז שסיציליה תשמש הסחה.⁹

הניסוח נשמע כשיחה בין עמיתים: רמזים, בדיחות פרטיות ושמות שלא הוסברו. מסמך שמסביר הכול נראה כאילו נכתב עבור מרגל. מסמך אמיתי מניח שהקורא מכיר חצי מן הסיפור.

המכתב הוכנס למעטפה ונקשר אל התיק. התיק חובר לגופה בשרשרת סביב מותניה, כאילו הקצין שמר עליו גם בטיסה. לכל שאלה הוכנה תשובה עוד לפני שמישהו שאל אותה.

לבסוף הוכנסה הגופה למכל פלדה שמולא בקרח יבש. על המכסה נכתב "לטיפול אופטי". המשאית יצאה מלונדון בלילה ונסעה לסקוטלנד, שם המתינה הצוללת Seraph.

למה דווקא ספרד

ספרד של פרנקו הייתה רשמית ניטרלית, אך בחלקים מן הממשל והצבא פעלו אנשים אוהדי גרמניה. הבריטים ידעו שהמקום הטוב ביותר למסור לגרמנים מסמך הוא מדינה שתעמיד פנים שאינה מוסרת להם דבר.

העיר הואלבה נבחרה בקפידה. באזור פעל אדולף קלאוס, סוכן גרמני יעיל, והזרמים היו אמורים לשאת גופה מן הים אל החוף. הבריטים רצו שהספרדים ימצאו את מרטין, יכבדו את מעמדו ויעבירו את מסמכיו דרך ערוצים שבהם יוכלו הגרמנים להציץ.¹⁰

לאחר שהגופה הושלכה למים, מצא אותה דייג מקומי. היא הועברה לרשויות ונקברה בבית העלמין בהואלבה בשם "ויליאם מרטין". רופא ספרדי קבע שהקצין טבע. בדיקה יסודית יותר הייתה עלולה לפרק את הסיפור.

עכשיו התחיל החלק הקשה: להמתין ולהעמיד פנים שהבריטים מודאגים בדיוק במידה הנכונה.

לרדוף אחרי התיק, אבל לא מהר מדי

הקונסול הבריטי קיבל הוראות לבקש את המסמכים בחזרה בנימוס. יותר מדי אדישות הייתה מסגירה שהם חסרי ערך. יותר מדי בהלה הייתה עלולה לגרום לספרדים להחזיר אותם בלי לפתוח.

במקביל שידרה האדמירליות מסרים מוצפנים שידעה שהגרמנים קוראים. הם הורו לחפש את התיק בדחיפות. זו הייתה הצגה לקהל אחד, והקהל ישב בברלין.¹¹

הספרדים החזירו לבסוף את המעטפות כשהן נראות סגורות. מומחי המעבדה הבריטיים מצאו סימנים זעירים לכך שנפתחו. שערה שהונחה בתוך אחת המעטפות נעלמה. הפיתיון נבלע.

מברק נשלח לצ'רצ'יל: "Mincemeat Swallowed Rod, Line and Sinker" - בשר הטחון נבלע, עם החכה, החוט והמשקולת.¹²

אבל עדיין לא היה ברור אם היטלר יאמין.

היטלר מאמין לאדם שאינו קיים

המסמכים הגיעו למודיעין הגרמני ומשם למפקדה העליונה. קצינים אחדים חשדו בהטעיה, אך ההערכה הרשמית הייתה שהם אמיתיים. היטלר השתכנע שהיעד המרכזי הוא יוון ושסיציליה היא רק תרגיל הסחה.

הוא הורה לחזק את יוון, סרדיניה וקורסיקה. דיוויזיית הפאנצר הראשונה הועברה מצרפת ליוון, והצי הגרמני הניח שדות מוקשים ליד חופי יוון. גם לאחר שבעלות הברית נחתו בסיציליה ב-10 ביולי 1943, הגרמנים המשיכו לחשוש שמדובר בהסחה לקראת המתקפה האמיתית.¹³

מבצע בשר טחון לא ניצח לבדו את המערכה. הפלישה נשענה על כוח עצום ועל שורה של הטעיות נוספות, וגם היא גבתה אלפי הרוגים ופצועים. אבל מסמכים שנמצאו לאחר המלחמה הראו שההטעיה השפיעה ישירות על פריסת הכוחות הגרמנית.

סיציליה נכבשה בתוך 38 ימים. מוסוליני הודח עוד לפני שהמערכה הסתיימה. הדרך לפלישה לאיטליה נפתחה, ואדם שלא היה קיים מילא את תפקידו.

האיש שלא היה, והאיש שהיה

אחרי המלחמה נשמר הסיפור בסוד. ב-1953 קיבל מונטגיו אישור לכתוב את האיש שלא היה. הספר הפך לרב-מכר ולסרט.¹⁴

אבל הוא נאלץ להסתיר פרטים רבים, ובהם זהות הגופה. כך נשאר מייג'ור מרטין במרכז הבמה, בעוד גלינדור מייקל כמעט נעלם.

ב-1998 נוסף על המצבה בהואלבה המשפט: "גלינדור מייקל שירת כמייג'ור ויליאם מרטין". הניסוח מדויק ומוזר. מייקל לא התגייס, לא קיבל משכורת ולא ידע שיש מלחמה שמחפשת עבורו תפקיד. ובכל זאת, גופתו נשאה מסמכים ששינו את תנועתן של דיוויזיות.

יש בסיפור ברק שקשה לעמוד בפניו: ארוסה שהומצאה, קבלה על טבעת, צוללת וגופה שמצליחה לרמות את היטלר. אבל מתחת לברק יש גם אי נוחות. המודיעין הבריטי הפך אדם עני ומת, שלא הותיר כמעט קול בתיעוד, לחומר גלם. אפילו שם המבצע צמצם אותו לבשר.

אולי משום כך כדאי לסיים ליד הקבר בהואלבה. על האבן מופיעים שני שמות. אחד שייך לאדם שהעולם שכח בחייו. השני שייך לאדם שלא חי מעולם, אבל קיבל ארנק, אהובה, קריירה וסיפור מוות.

באביב 1943 יצאו שניהם יחד מן הים. הגרמנים האמינו לאיש הבדיוני. ההיסטוריה, באיחור, החזירה את שמו של האיש האמיתי.

הערות שוליים

1. הקצינים דחפו את המכל הריק לים וניסו להטביע אותו בירי. הוא סירב לשקוע, התנהגות מעט לא מקצועית מצד אביזר במבצע סודי, ולבסוף נגרר הרחק והושמד. ↩
2. הנוסח המדויק מיוחס לצ'רצ'יל בכמה גרסאות. גם אם לוטש בדיעבד, הוא תיאר היטב את הבעיה: סיציליה הייתה היעד הברור במפה. ↩
3. המזכר נשא את שמו של גודפרי, אך הסגנון והעניין בתחבולות מתאימים לפלמינג, שהיה עוזרו. ↩
4. צ'ולמונדלי, ששמו נהגה בערך "צ'אמלי", היה גבוה, הרכיב מונוקל וטיפח שפם מרשים. מונטגיו היה בן למשפחת אצולה יהודית ועורך דין פלילי. המלחמה ידעה להרכיב צוותים מעניינים. ↩
5. זרחן צהוב שימש אז ברעל עכברים. מייקל מת בבית החולים סנט פנקראס לאחר שנמצא במחסן נטוש ליד קינגס קרוס. ↩
6. דניס סמיית' וחוקרים אחרים הציעו זהויות חלופיות. אין מסמך יחיד שסוגר כל פרט, ולכן נכון להציג את מייקל כזיהוי המקובל ולא כוודאות מוחלטת. ↩
7. בין הפריטים היה מכתב מן הבנק על משיכת יתר של 79 ליש"ט. גיבורי מלחמה, מתברר, מקבלים גם מכתבים מן הבנק. ↩
8. הקצין שנבחר לצילום היה רוני ריד מ-MI5. התמונה טושטשה מעט, כפי שהתאים לתעודה צבאית שנישאה בכיס. ↩
9. המכתב הזכיר את יוון בשם כיסוי ואת סרדיניה במפורש, בעוד סיציליה הוצגה ככיסוי אפשרי. ↩
10. הואלבה נמצאת בדרום-מערב ספרד. הזרמים ורשת הסוכנים הגרמנית הפכו אותה לנקודת המסירה המושלמת. ↩
11. הבריטים קראו את התקשורת הגרמנית המוצפנת באמצעות אולטרה, ולכן יכלו לעקוב אחרי מסלול השקר. ↩
12. הביטוי האנגלי מתאר דג שבולע לא רק את הפיתיון אלא את כל ציוד הדיג - אישור מתאים למבצע שנולד מ"מזכר הפורל". ↩
13. היטלר כתב למוסוליני שהמסמכים מאשרים את החשש מפלישה ליוון. הגרמנים המשיכו להחזיק שם כוחות גם לאחר הנחיתה בסיציליה. ↩
14. הסרט "האיש שלא היה" יצא ב-1956. מונטגיו הופיע בו בתפקיד קטן כקצין אוויר - האיש האמיתי מגלם דמות בדיונית בסרט על אדם בדיוני שנבנה מגופה אמיתית. ↩